ארז פיגלש מאמן לחיים עם חיוך

הילד שלנו אובחן עם הפרעות קשב וריכוז והרופא רשם לו ריטלין. שמענו שיש תופעות לוואי נוראיות, וריטלין זה סמים. אנחנו לא רוצים לסמם את הילד... לתת או לא לתת ריטלין? זו אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני נשאל, ועולה בקבוצת הפייסבוק "הפרעות קשב וריכוז". אז אעשה קצת סדר ואנפץ כמה מיתוסים בנוגע לריטלין. ריטלין זה סם! זה קוקאין ונמצא בפקודת הסמים המסוכנים! ריטלין הוא לא סם. נכון, ריטלין הוא תרופה ממריצה עם הרכב כימי שדומה מאוד להרכב של קוקאין, אך בזאת מסתיים הדמיון ביניהם. כל כימאי ורופא יאמר לכם חד משמעית שמספיק הבדל של אטום אחד במולקולה כדי שהחומר יהיה שונה לחלוטין. לדוגמא, ההבדל בין מולקולת המימן (גז דליק שיכול להיות מסוכן) למולקולת המים (אנחנו לא יכולים לשרוד ללא מים) הוא אטום אחד של חמצן. כך גם עם הריטלין: תרופה שבשימוש נכון תביא לשיפור משמעותי בתסמיני הפרעות הקשב והריכוז ואין לה השפעה ממכרת או מצטברת. ה"ריבאונד" המפורסם של הריטלין נובע מכך שעם התפוגגות השפעה הפרעת הקשב חוזרת, קשה להתרכז והתחושה ממש לא נעימה. דמיינו שאתם זקוקים למשקפיים, אתם עם משקפיים מספר שעות ביום ואז לוקחים לכם אותם... הסיבה שהריטלין נמצא בפקודת הסמים המסוכנים היא שבדומה לתרופות אחרות שעשויות להיות בשימוש לא חוקי למטרות הנאה – הוא נמצא בפיקוח הדוק של משרד הבריאות. לסיכום, ריטלין הוא לא סם ולא גורם להתמכרות, גם לא בשימוש ממושך. לריטלין יש תופעות לוואי נוראיות, אפילו מסוכנות! כמו התקפי לב, הזיות, פריחה, ירידת תיאבון, כאבי ראש, תחושת דפיקות לב מהירות, מוות פתאומי... זה ממש מפחיד! תופעות לוואי אלה אכן מופיעות בעלון התרופה והן מאוד מפחידות. עם זאת יש לזכור כי תופעות הלוואי הקשות נדירות מאוד וכמעט כל אותן תופעות לוואי נמצאות גם בעלון של תרופות ללא מרשם כמו אקמול. קל להיבהל כאשר מוציאים דברים מהקשרם. לאחרונה התפרסם מחקר שבוצע בקוריאה על קבוצת ילדים שלקחו ריטלין. במחקר נמצאו אחוזים מסוימים של אירועי לב ומחלות לב שהתפתחו בילדים, נתון שנראה מפחיד מאוד בפני עצמו, אך כאשר משווים את הנתונים לכלל האוכלוסייה – מסתבר שמדובר באותם אחוזים בדיוק! כלומר, תוצאות המחקר מראים בעצם ששכיחות מחלות ואירועי לב בילדים שנוטלים ריטלין לאורך זמן זהה לאחוז הרגיל באוכלוסייה שאינה נוטלת ריטלין. כאשר הנתונים הוצגו ללא ייחוס – הם נראו מאוד מפחידים והורים רבים נבהלו. מסקנה: אם הציגו לכם נתונים על הסיכון בריטלין (או בכל תרופה אחרת) – בדקו את הסיכונים האלה ביחס לתרופות אחרות וביחס לאוכלוסייה בריאה. יחד עם זאת, אין להתעלם מתופעות הלוואי ולפנות לרופא המטפל במידה ויש. היתרון הגדול של ריטלין הוא שעם תום השפעתו לאחר מספר שעות – יעברו גם תופעות הלוואי. ברוב המקרים נדרשים תקופת הסתגלות וניסוי ותהייה עד שמוצאים את המינון הנכון ואת התרופה הנכונה. ריטלין הוא שם כללי לסדרת תרופות שמטפלות בהפרעות קשב וריכוז. מאחר וכל אדם הוא ייחודי והפרעת קשב היא מורכבת - תרופה שמתאימה לאחד לא בהכרח תתאים לאחר ולהפך. תופעות הלוואי הנפוצות לריטלין הן ירידה בתיאבון, כאבי ראש והפרעות שינה. אפשר לטפל בהן יחסית בפשטות. אפשר לטפל בהפרעות קשב וריכוז ללא תרופות נכון חלקית. הפרעת קשב וריכוז מוגדרת ע"י הפסיכיאטריה כמורכבת מ 60% מרכיב אורגני פיזיולוגי, ו – 40% רכיב סביבתי. ה"רכיב סביבתי" הוא תזונה, פעילות גופנית, מיומנויות למידה, מיומנויות תקשורת, טיפול רגשי, טיפול בשיטות אלטרנטיביות ביניהן דיקור, הומאופתיה, אימון אישי, CBT, נוירו-פידבק, ביופידבק, הוראה מתקנת ועוד... בחלק מהמקרים עבודה עם הרכיבים הסביבתיים יכולה להביא לשיפור משמעותי ולאיכות חיים סבירה ומעלה. במקרים אחרים זה לא יספיק ויידרש גם טיפול תרופתי. זה עובד גם הפוך: טיפול תרופתי לבדו המקרים רבים לא יספיק לתוצאות מיטביות ויהיה נכון להוסיף גם עבודה סביבתית. למה הדבר דומה? לסוכרת. ישנן רמות של סכרת שניתן לאזן ע"י תזונה מותאמת ופעילות גופנית, ויש רמות של סכרת שאם לא יינתן טיפול תרופתי המצב עלול להיות מסוכן עד כדי סכנת חיים. וכמו בהפרעות קשב, גם כאשר הסוכרת מטופלת תרופתית – זה לא אומר שאפשר לאכול כל מה שאנחנו רוצים כל הזמן. לאורך כל השנים הוכח חד משמעית כי טיפול משולב (תרופתי וסביבתי) מביא לתוצאות הטובות ביותר. האם אנחנו חייבים להגיע לתוצאות הטובות ביותר? זו כבר החלטה אישית. לסיכום, בנוגע לריטלין (ולא רק) אל תאמינו לכל דבר ולכל הפחדה. בדקו את הדברים לעומקם בעצמכם ממקורות אמינים, היזהרו מנתונים שהוצאו מהקשרם ולא ברור מי עומד מאחוריהם. לרוב יעמדו מאחורי ההפחדות ארגונים או אנשים שמחכים לגזור קופון שמן מהפחד שלכם. אוסיף ואומר שהכרתי משפחות רבות שנמנעו ממתן טיפול תרופתי, ולאחר שהסכימו לנסות הילדים אמרו על הכדור שהוא הציל את חייהם. מצד שני היו אצלי מתאמנים שלאחר עבודה על הגורמים סביבתיים הפחיתו מינונים ובמקרים מסוימים אף הפסיקו את הטיפול התרופתי. ומה העמדה שלי? אם העבודה על הגורמים הסביבתיים מספיקה – מה טוב. אם לא - אל תפסלו טיפול תרופתי. בהצלחה  ארז פיגלש הוא מאמן אישי בכיר לילדים, נוער ובוגרים ובעלי הפרעות קשב וריכוז. רוצים לשאול, להתייעץ או לבקש שאכתוב על נושא מסוים? צרו קשר ב 054-2029202 או במייל erez.coach4life@gmail.com